אודות

נעים להכיר, אני רינה

נשואה לסנדר מאז 1971, אמא לשלושה, מושבניקית וחקלאית בנשמה. את דרכי בגולן התחלתי באותה שנה שבה הגעתי לכאן עם סנדר, עוד לפני שהיישוב הקבוע היה מוכן.

נולדתי במושב חצב, ושם חוויתי מקרוב את החיים והאתגרים של הקמת יישוב חדש. כשהגיעה ההזדמנות להגיע לגולן, בעקבות פרסום של תנועת המושבים על הקמת יישוב חדש, סנדר, אידיאליסט לא קטן – התלהב. ואני? הלכתי בעקבות האהבה.

באפריל 1971 הגענו למושבוץ שבפיק, היום קיבוץ אפיק, עוד לפני המעבר ליישוב הקבע.

גרנו במבנים נטושים שהשאירו הסורים, חיינו חיי קומונה ועבדנו בכל מה שהיה צריך – מסיקול אבנים וגידולי שדה ועד עבודה בבקר ובמטבח.

הגענו כמעט בלי כלום, אבל עם הרבה מאוד אידיאליזם, שמחת חיים ורצון לבנות כאן בית.

ואז הגיע יישוב הקבע

בינואר 1972 הגיע הזמן לעבור ליישוב הקבע, וגם אז הבנייה עדיין לא הייתה גמורה.

לא היו כבישים, לא היה חימום, החשמל הגיע מגנרטור ולא היו טלפונים. היום זה נשמע כמעט כמו סיפור אגדה, אבל אז אלה פשוט היו החיים שלנו.

ומה כן היה?

הייתה שמחת עבודה. הייתה שמחת יצירה. ובעיקר הייתה תחושה שאנחנו בונים משהו משלנו.

והיום, כשאני מסתכלת על היישוב שהפך לבית שלנו, אני עדיין מרגישה את אותו סיפוק.

יש לנו כאן יישוב לתפארת.

מחקלאית ומארחת – ועד לבקתות

במשך שנים רבות עבדתי בתחומי החוגים, התרבות, הפרויקטים המיוחדים וניהול האירועים.
זו הייתה עבודה שאהבתי מאוד – את היצירה, את הרעיונות
ובעיקר את המפגש עם אנשים: ילדים, הורים ומבוגרים.

ואז הגיע הזמן לפרוש.

אבל כנראה שאני לא ממש בנויה לפרישה שקטה. ????

בגיל 56 יצאתי לטיול תרמילאים של חצי שנה בדרום אמריקה.
דווקא שם, רחוק מהגולן, התחיל להתגבש בי רעיון חדש:

להגשים חלום נוסף ולהקים עסק משלי.

כך נולדו בקתות רינה ברמה.

ומה רציתי ליצור?

כשהקמתי את הבקתות, הכנסתי לתוכן את כל הלב והניסיון שצברתי לאורך השנים.

בכל החלטה שאלתי את עצמי:

מה הייתי רוצה למצוא, לקבל ולהרגיש אם הייתי מגיעה לכאן לחופשה?

לא רציתי ליצור רק מקום יפה לישון בו.

רציתי ליצור מקום שיהיה בו שקט, פרטיות, טבע, אנשים, רעיונות וחוויות.

מקום שבו אפשר להגיע כזוג ולהתנתק מהשגרה, להגיע כמשפחה ולצאת לטייל,
או פשוט לעצור לכמה ימים ולנשום.

בשבילי, זה הרבה יותר מצימרים

מבחינתי, בקתות רינה ברמה הן הרבה יותר מעוד מקום להתפרנס ממנו.

הן הדרך שלי להכיר אנשים מהארץ ומהעולם, לארח, לספר על הגולן שאני כל כך אוהבת,
להמליץ על מסלול יפה, לחבר למעיין צונן, לקטיף, לטעימות
או לתצפית שאפשר לעמוד בה מול השקיעה ופשוט להגיד: וואו.

ולפעמים לא צריך שום דבר מזה…

לפעמים מספיק לשבת בגינה,
לשמוע את ציוץ הציפורים וליהנות מכמה ימים של שקט.

אני אשמח להכיר גם אותך.

רינה